הראל חברה לביטוח בע"מ נ' משה ואח'

פסק דין

בפני תביעת שיבוב בגין תאונת דרכים מיום 27/12/2010. על פי הנטען בכתב התביעה הרכב המבוטח בידי התובעת (להלן: "רכב התובעת"), נסע בסמוך לכניסה לפרדסיה כשהוא נהוג בידי עת/1, כאשר הרכב שלפניו האט על מנת לפנות שמאלה, הנהגת ברכב התובעת עצרה בהתאם, או אז פגע בה מאחור בעוצמה רבה הרכב המבוטח על ידי הנתבעים (להלן: "רכב הנתבעים"), שהיה נהוג ביד הנתבע 1 והדפו לעבר הרכב שלפניו.

נהגת רכב התובעת העידה בפני. לדבריה, הייתה בעצירה מוחלטת והנהגת שלפניה הייתה בעצירה מוחלטת ואז הגיעה משאית (שהייתה נהוגה בידי הנתבע-1) פגעה בה מאחור והדפה אותה. הנהגת חזרה בחקירה נגדית על גירסתה הכתובה לחברת הביטוח, כי הרגישה בוודאות שתי מכות מאחור על ידי המשאית.

הנתבע-1 (להלן: "הנתבע") לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיון חרף העובדה שהוכח, כי כתב התביעה הומצא לו בהדבקה על דלת ביתו, לאחר שלושה ביקורים בדירה ואימות, כי אכן הנתבע מתגורר בדירה, הן באמצעות שיחה עם שכנים והן בצילום שלט הנושא את שם המשפחה על הדלת.

בנסיבות אלה, הכחישה הנתבעת-2 (להלן: "הנתבעת") את גרסת נהגת התובעת מחוסר ידיעה. לטענתה, לא הועבר לה כל מידע בדבר עובדת התאונה ונסיבותיה על-ידי הנתבע או מי מטעמו על מנת שתוכל להגיש בשמה ובשם הנתבע כתב הגנה. לטענת הנתבעת באי שיתוף פעולה הוכשל בירור החבות של הנתבעת ודין התביעה כנגדה להדחות שכן הנתבע הפר את מחויבותו לשתף עמה פעולה ולהתגונן כנגד התביעה, דבר המהווה הכשלת בירור חבותה של הנתבעת בגין תביעה זו בהתאם לקבוע בחוק חוזה הביטוח בהתאם לאמור בסע' 22, 23 (ב') ו- 68 סיפא לחוק דבר הפוטר את הנתבעת מכל חבות או אחריות ומשמיט כל טענה שיש לתובעת כלפי הנתבעת בכל הקשור לתביעה.

ב"כ הנתבעת הציג לתמיכה בטענה זו מסמך מיום 30/5/12 המתיימר להיות חתום בידי גיל ביטחון וחקירות (אף שאין חתימה בפועל), לפיו "מהחברה המבוטחת נמסר כי נהג הרכב המבוטח אינו מועסק כיום בחברה המבוטחת אך למרות פניות רבות לא העבירו את פרטיו ולא עלה בידינו לאתרו ולגבות גירסתו".

הצדדים טענו בסיכומיהם זה בכה וזה בכה כאשר באת-כוח התובעת תמכה את טענתה בפסיקה רבה שלטענתה, מוכיחה כי מבחינה משפטית, אין כל בסיס להסרת הכיסוי הביטוי בטענה כגון דא, שכן חוק מתיר הפחתת חבות ולא שלילתה, כאשר הנטל על הטוען. באת כוח התובעת, הדגישה, כי הנתבעת לא פעלה לבירור חבותה כפי שנדרש בפסיקה לא ניסתה לאתר את הנתבע, לא הוכיחה כי ניסתה לאתר אותו וכי זה לא שיתף פעולה. ואלו הנתבעת חזרה על טענותיה, כי החברה המבוטחת לא שיתפה פעולה וסיכלה את בירור נסיבות התאונה וטענה למצער, כי על פי סעיף 68 לחוק חוזה ביטוח במידה והנתבעת תחוב עליה לחוב בסכום הנזק הישיר ואת ההוצאות המשפטיות יש להשית על החברה המבוטחת.

דיון והכרעה

ראש לכל, מבחינה עובדתית ולאחר שגרסת נהגת רכב התובעת לא נסתרה בשום צורה ודרך אין לי אלא לקבל את עדותה ולקבוע, כי התאונה ארעה כפי שתארה נהגת רכב התובעת. דהיינו הנתבע, פגע בה במשאיתו מאחור עקב אי שמירת מרחק, ואולי חוסר תשומת לב כי הרכבים שלפניו עצרו, משכך הנתבע אחראי ב- 100% לקרות התאונה.

סלע המחלוקת בין הצדדים היא טענת הנתבעת, כי העדר שיתוף הפעולה מצד החברה המבוטחת והנהג ברכב המבוטח מכשיל את בירור החבות וגורר פטור חלקי או מלא למבטחת מתשלום תגמולי ביטוח.

באת כוח התובעת הגישה כראיה מכתב מטעם המפקח על הביטוח מיום 9/12/98, המנחה את חברות הביטוח במקרה שהמבוטח לא הודיע על קרות מקרה הביטוח או שהן נתקלות בחוסר שיתוף פעולה מצידו - המפקח על הביטוח הנחה, כי סעיף 68 לחוק חוזה ביטוח, קובע, כי חברת הביטוח יכולה לטעון כלפי צד ג' את הטענות הכתובות בפוליסה שיש לה זכות לטעון כלפי בעל הפוליסה, אך אין היא יכולה לדחות את דרישתו של צד ג' רק בשל העובדה שלא קיבלה הודעה מהמבוטח שלה או שהמבוטח שלה אינו משתף, עמה פעולה. המפקח על הביטוח הוסיף והנחה, כי "במקרה בו מגיעה לחברת הביטוח דרישת צד ג' לתשלום תגמולי ביטוח והמבוטח לא נתן כל הודעה לחברת הביטוח אודות מקרה הביטוח, על המבטח להודיע למבוטח על דרישת צד ג' בדואר רשום ובמידה ולא התקבלה התנגדות מהמבוטח תוך 30 ימים, על המבטח לשלם את תגמולי הביטוח לצד ג'".

הנחיה זו התבססה על פסיקת בית המשפט, ואף לאחריה שבו בתי המשפט ופסקו שוב ושוב, כי גם במקום שמבוטח לא מסר הודעה כנדרש בסעיף 22 לחוק חוזה ביטוח אין בכך כדי לפטור את המבטחת מחבותה כלפי הניזוק מקום שלא עלה בידיה להוכיח שהיה במחדל כדי להכביד על בירור החבות או למנוע את הבירור (אין לי אלא להפנות לפסיקה הרבה שהגישה באת-כוח התובעת ובין היתר תא (ת"א) 13659/05 דן רכב ותחבורה נ' הכשרת היישוב; ברע (י-ם) 2180/06 סתי יעקב נ' ביטוח ישיר, תא 013010/05 פתאל תמי נ' נמני אורן; רע"א 5912/91 המגן חברה לביטוח נ' אברהם מצליח; ת.א. 104/95 אלטק בע"מ נ' הראל חברה לביטוח).

יש לברר איפוא, האם במקרה דנן הפרת החובות המנויות בסעיפים 22-23 לחוק מקנה למבטחת (הנתבעת) זכות לפטור עצמה מחבותה או זכות להפחית את תגמולי הביטוח שהיא חבה לצד ג' (התובעת).

אכן נראה שהנתבע והחברה המבוטחת הפרו במקרה זה את החובות בסעיפים 22-23 לחוק. יחד עם זאת, לא התרשמתי כי הנתבעת עשתה מאמץ מספיק על מנת לברר את גירסת המבוטחת והנהג, אמנם הנתבעת הפעילה חוקרים שפנו לחברה המבוטחת, ונטען, כי זו לא העבירה את פרטיו, יחד עם זאת התובעת הצליחה במאמץ לא רב לאתר את כתובתו של הנהג ולהגיע אל ביתו על מנת למסור לו את כתב התביעה, תמהני איך לא הצליחה הנתבעת לאתר את הנהג ואולי אף לזמנו לבית המשפט למתן עדות. יתירה מזו, אין מחלוקת, כי החברה המבוטחת שרירה וקיימת, הנטען במכתב חברת החקירות כי החברה המבוטחת לא העבירה את פרטיו של הנהג, הוא כללי עמום, ואין בו כדי להוכיח מאמץ מינמלי. לא צורפו ולא הוכחו בכל דרך כל פניות לחברה המבוטחת, לא הוסבר מי טען את שטען, ואלו מאמצים נעשו להסביר לחברה המבוטחת את המשמעות של אי שיתוף הפעולה. למותר לציין, כי כל שהובא הוא מסמך לא חתום מחברת החקירות, לא הובא כל עד להצביע על מאמצי האיתור של הנתבע-1, והבאת המבוטחת לידי שיתוף פעולה.

יתירה מזו, על הנתבעת הנטל כמבטחת להוכיח שאי שיתוף הפעולה מנה ממנה להקטין את חבותה. הנתבעת לא עמדתה בנטל זה, היא לא הוכיחה דבר וחצי דבר אודות הנתבע שעשוי היה להקטין את חבותה. דווקא התובעת מצידה הוכיחה, כי לנתבע רשיון נהיגה תקף משנת 1977, כך שלא מדובר במי שהוא מתחת לגיל 24 והוחרג בפוליסה.

משכך, הנטל המוטל על המבטחת כאשר עסקינן בסיפא של סעיף 68 המתייחס לטענות שהיא רשאית להעלות כלפי צד ג', לא הורם ולפיכך, למרות אי קיום חובות המבוטח, אין מקום להפחתה מחבות הנתבעת כמבטחת לשאת בנזק התובעת.

בנוסף, הוראות המפקח על הביטוח לגבי הודעה למבוטח ותשלום לצד ג', בהעדר התנגדות ברורות ותקפות והנתבעת לא עמדה בהן.

התובעת צרפה לכתב התביעה חוות דעת שמאי, על פיה לנוכח היקף הנזק שנתגלה ברכב הוכרז הרכב "אובדן להלכה", כאשר סך כל התשלומים ששילמה התובעת בגין התאונה לאחר קיזוז השרידים הינו 30,353 ₪, סכום העומד נכון ליום הגשת התביעה על 30,478 ₪.

התובעת ביקשה, כי אפסוק בנסיבות ריבית עונשית לפי סעיף 28א לחוק חוזה ביטוח לנוכח התנהגות הנתבעת. סעיף 28א המאפשר פסיקת ריבית מיוחדת בנסיבות בהן חברת הביטוח מעכבת תשלום של מבוטח ללא סיבה סבירה, בא בעיקרו להעניק מזור למבוטח מול חברת הביטוח שלו, בנסיבות בהן המבוטח לא קיבל את הכסף המגיע לו במועד ולאו דווקא ביחסים בין חברות הביטוח. במקרה דנן התשלום למבוטחת לא התעכב והתובעת עצמה מקבלת את ששילמה במסגרת תביעה זו כשכספה משוערך ליום התשלום. משכך, לא ראיתי לפסוק ריבית עונשית.

הנתבעת טענה, כזכור, כי אין לחייבה בהוצאות המשפטיות ויש לחייב בהן את החברה המבוטחת. טענה זו תמוהה, החברה המבוטחת אינה צד להליך, ואין בידי לחייבה בדבר. אילו סברה הנתבעת, כי החברה המבוטחת גורמת לה נזק וחבה בתשלום חלק מהסכום הנתבע או כולו הרי שהיה עליה להגיש הודעת צד ג' כנגדה וככל שלא עשתה כן אין לה להלין אלא על עצמה.